פרשת השבוע
 
 
 
 
 
 
 

תאריך עדכון:
09/03/2010

 

פרשת ויקהל - פקודי
משה מאחד את העם
מאת
: הרב שניאור עקיבא – רב ביהכ"נ והמרכז הרוחני היכל שלומי כהן הי"ד

התורה מספרת כיצד מנה משה רבנו בעצמו את תרומות הכסף והנחושת שנתקבלו לבניית המשכן. בפשטות, נועדה ספירה זו להיות דין וחשבון על התרומות והשימוש שנעשה בהן, כדי להסיר חשד מלב ישראל.

אולם המדרש מספר, שכאשר ספר משה את שקלי הכסף, חסרו לו 1775 שקלים, ולא ידע מה עשה בהם. יצאה בת קול ואמרה:"ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים". בכך באה לידי ביטוי נאמנותו המוחלטת של משה, כפי שנאמר:"לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא".

נוכח זאת מתבקשת השאלה, מדוע היה בכלל צורך במסירת הדין וחשבון? אם הקב"ה בעצמו מעיד על משה רבנו שניהל את התרומות בנאמנות, הייתה יכולה ה'בת קול' להישמע מיד, ולא היה נזקק למסור את הדוח.
מכאן אנו למדים, שאף שמטרתו הפשוטה של הדין וחשבון היא להציג לפני עם ישראל את סיכום התרומות והשימוש שנעשה בהן, כדי להסיר כל חשד, הרי בעומק הדברים הייתה כאן עוד מטרה. מצד מהותו הפנימית של המשכן, היה צורך שמשה רבנו יסכם את כל התרומות.

המשכן נבנה מתרומותיהם של יחידים, אבל הוא עצמו היה צריך להיות יצירה של כלל ישראל. איך נוצר החיבור בין פעולה של הרבה יחידים לבין הציבור כולו? דבר זה נעשה על ידי משה רבנו. הוא, בהיותו נשיא ישראל, איחד את כל התרומות של היחידים ועשה אותן לרכוש הציבור כולו.

כשיחיד נותן תרומה, תלוי הדבר בכוונתו. ייתכן שתרם בכל ליבו וייתכן שלא תרם בכל ליבו. לכו ציווה הקב"ה להביא את התרומות אל משה, שכן בהיותו בבחינת מלך, ש"ליבו הוא לב קהל ישראל", הוא מאחד את כל התרומות, וכשהוא מוסר אותן לעשיית המשכן, יש כאן נתינה מאוחדת של כל עם ישראל.

בעומק יותר:אחת הסיבות שהמשכן נקרא 'משכן העדות', היא משום שהמשכן היה "עדות לישראל שוויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם". אולם אף שהקב"ה ויתר לישראל על חטא העגל, בכל זאת דבק בהם פגם החטא - קצתם בכך שחטאו בפועל ומקצתם בכך שלא מחו כנדרש.

היחיד שחטא העגל לא נגע בו היה משה רבנו. הוא היה אז בהר סיני, ולא הייתה לו שום שייכות לחטא, אפילו לא בבחינת "יש בידו למחות". לכן, כשהוא קיבל את התרומות של כל ישראל ומסרן לעשיית המשכן, זו הייתה נתינה שאין בה שום רבב של חטא העגל, אפילו לא ככפרה על החטא, ולכן דווקא משה היה יכול לאחד את כל התרומות לנכסי ציבור ולהשכין את הקב"ה כאן למטה.
 

תאריך עדכון:
19/02/2010

 

פרשת כי תישא – 'מחצית השקל'
יהודי בלי הקב"ה הוא "מחצית"
מאת
: הרב שניאור עקיבא – רב ביהכ"נ והמרכז הרוחני היכל שלומי כהן הי"ד

פרשת כי תישא מספרת על חטא העגל שבו נכשל עם ישראל לאחר קבלתו את התורה. אך בפרשה זו גם מופיעים התיקון ודרך הכפרה על חטא זה – הציווי בדבר 'מחצית השקל'.
ידוע שיש דמיון רב בין חטא העגל לבין חטא עץ הדעת, וגם ההשפעה השלילית של שני החטאים דומה. בבריאת העולם הייתה השכינה כאן למטה. האור האלוקי לא היה חבוי ומוסתר, אלא גלוי ומאיר לעין כול. ואז בא חטא עץ הדעת, הביא זוהמה לעולם וסילק את השכינה מהעולם הזה הגשמי. אחר כך, בשעת מתן תורה, סולקה הזוהמה שירדה לעולם בחטא עץ הדעת, והשכינה שבה לשכון בעולם הזה. אבל חטא העגל החזיר את הגלגל אחורנית, במידה מסוימת, והשיב את הזוהמה לעולם.

זו חומרתו הגדולה של חטא זה, שפגם הן בעם ישראל עצמו והן בעולם כולו. החטא חמור עד כדי כך, שגם היום, יותר משלושת אלפים שנה אחרי החטא, טרם נטהר העולם לגמרי מהזוהמה שהוא הביא, ורק עם ביאת המשיח ייטהר העולם לחלוטין ממנה.

אולם הקב"ה נתן לבני ישראל דרך לתקן את החטא, וזאת על ידי נתינת 'מחצית השקל'. מספר המדרש, שכאשר שמע זאת משה רבנו תמה: איך ייתכן שאדם יוכל לתת 'כופר נפשו' ועוד באמצעות סכום מועט כזה?! מה עשה הקב"ה? "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כיסא כבודו והראהו למשה, ואמר לו... כזה ייתנו".

לכאורה, במה השיב הקב"ה למשה על תמיהתו, ומהו עניינו של ה"מטבע של אש"?

דבר נוסף שיש להבין הוא, מהו הרעיון הטמון ב'מחצית' (השקל)? הרי כל עניין שקשור עם התורה ועם הקדושה משתדלים שיהיה שלם, וכאן מדגישים שיהיה דווקא 'מחצית'?
התשובה היא, ששני הפרטים הללו מלמדים על תוכנה הפנימי של מצוות 'מחצית השקל', ובכך הם גם מסבירים את כוחה לתקן את חטא העגל.

הרעיון שב'מחצית השקל' הוא, שיהודי, כשהוא לעצמו, אינו אלא חצי מציאות. החצי השני שלו, שמשלימו למציאות שלמה, הוא הקב"ה. רק כשיהודי קשור עם הקב"ה הוא יכול להיחשב מציאות שלמה, ואילו כשהוא לעצמו אינו אלא 'מחצית'. בכך בא לידי ביטוי הקשר העמוק בין יהודי לקב"ה.

אך בכך לא די. צריך להיות גם "מטבע של אש", דהיינו, השלהבת של עצם הנפש. יהודי צריך לגלות בתוך נפשו את השלהבת, את אש האהבה לקב"ה, את האהבה העצמותית שאינה פוסקת לעולם.

וזו המשמעות הפנימית של מצוות 'מחצית השקל': לעורר את ההכרה, כי יהודי בלי הקב"ה הוא חצי מציאות בלבד; וכמו כן עליו גם לעורר את אש האהבה הנצחית שבנפשו אל הקב"ה.

בכך מתכפר חטא העגל, שכן כל עניין החטא הוא הריחוק מהקב"ה, ואילו מצוות 'מחצית השקל' מבטאת את ההתחברות הגדולה ביותר בין האדם לבין הקב"ה.

 

תאריך עדכון:
19/02/2010

 

פרשת תצווה - זכור
למה נמחק שמו של משה מהפרשה?
מאת
: הרב שניאור עקיבא – רב ביהכ"נ והמרכז הרוחני היכל שלומי כהן הי"ד

בפרשת השבוע אנו קוראים על ציוויים רבים שנאמרו למשה רבנו בעניין המשכן וכליו, אך למרבה הפלא, הפרשה כאילו מתחמקת בעקיבות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה (מלידת משה ועד ספר משנה תורה, שנאמר מפי משה עצמו) שאין שמו של משה רבנו מוזכר בה אפילו פעם אחת!

מסבירים המפרשים, שבכך נתקיימו דברי משה רבנו אשר ביקש למחוק את שמו מהתורה אם ייפגע עם ישראל בעקבות חטא העגל. משה אמר אז לה' ''אם תישא חטאתם (הרי טוב), ואם אין (ואם לא) – מחני נא מספרך אשר כתבת". דברי צדיק, אפילו הם נאמרים על תנאי, מותירים רושם. לכן, אף שהקב"ה קיבל את שתדלנותו של משה למען עם ישראל, בכל זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה, היא פרשת תצווה.

אפשר להבין בנקל, שהתורה הייתה הדבר היקר ביותר בעיני משה. כל מהותו הייתה התורה, ולכן היא נקראת על שמו – 'תורת משה'. ברור לכל בר דעת, כי משה רבנו לא היה מוכן לוותר על שמו שבתורה תמורת כל הון שבעולם. לא קיים דבר שבעבורו היה משה רבנו מוותר על שמו שבתורה.
כל זה נכון, עד שהדברים מגיעים לעם ישראל. כאשר גורלו של עם ישראל הועמד בסכנה, לא היסס משה לוותר על הדבר היקר לו ביותר, על שמו שבתורה, ובלבד שבני ישראל לא ייפגעו.

מעשהו זה של משה רבנו ממחיש לנו את הקשר העמוק שלו עם עם ישראל. לכאורה, היו לו כל הסיבות הטובות לעמוד מן הצד. החטא עצמו היה חמור ביותר:עם שזה עתה חזה בהתגלות האלוקית המופלאה ביותר על הר סיני, הולך וממיר את אלוקיו הנצחי בעגל זהב! שנית, משה כלל לא היה עם העם בעת החטא, שהרי שהה על ההר. ובכל זאת עמד משה רבנו וביקש מהקב"ה לסלוח לעם ישראל, ועד כדי כך שהודיע, כי אם הקב"ה לא יסלח להם, הוא מבקש למחוק מהתורה את שמו.

משה כאילו אומר להקב"ה:אם התורה אינה מאפשרת לסלוח לעם ישראל על חטא העגל, אני מבקש למחוק את שמי מהתורה ובכך להביא לידי ביטוי את הקשר העמוק עוד יותר ביני לבין עם ישראל ובין עם ישראל לבינך, הקב"ה. ככל שעמוק הקשר בין משה רבנו לבין התורה, אין הוא מגיע לעוצמת ההתקשרות שלהם עם הקב"ה בכבודו ובעצמו.

מסירות נפש זו של משה רבנו הביאה את הסליחה לעם ישראל. שכן, כאשר עורר משה רבנו את הקשר העמוק והעצמותי שבין הקב"ה לעם ישראל (שעומד אפילו מעל לתורה), הרי מבחינת הקשר הזה יכולה לבוא כפרה גם על חטא העגל.

ומכאן אנו יכולים ללמוד אהבת ישראל מהי. זו אהבה אפילו למי שחטאו בחטא כחטא העגל. ואהבה ללא סייגים, עד כדי מסירת הדבר היקר ביותר – השם שבתורה – בעבור העם. זו גדולתו של נשיא ישראל הראשון, וכך נהגו ונוהגים כל נשיאי ישראל שבאו אחריו, בכל דור ודור.
 

זמנים ומועדים - שבת פר' תצווה - זכור – פורים
תענית אסתר (מוקדמת) יום חמישי – י"א אדר 2010\02\25
זמן כניסת הצום ב- 4:14 לפנות בוקר.
תפילת שחרית – בשעה 6:20 מתפללים עם תפילין - קריאת התורה "ויחל".
תפילת מנחה בשעה 17:00 – קריאת התורה "ויחל" – ברכת כהנים.
זכר למחצית השקל השנה הוא כ 23 ₪ לנפש.
צאת הצום: 18:00.
תפילת ערבית בשעה 18:00
קריאת מגילה א' (מיד לאחר תפילת ערבית) – 18:30.
קריאת מגילה ב' – 20:30

שבת קודש פרשת תצווה.

ערב שבת - תפילת מנחה תתקיים בשעה: 17:14
יום שבת - תפילת שחרית בשעה: 7:30
- קריאת זכור – (חיובה מהתורה, ורצוי שגם הנשים תבואנה לשמוע קריאה זו) לערך – 9:40.
- פיוטים ודברי תורה לאחר התפילה עם הפייטן מאיר ועקנין
- בקשות עם הפייטן מאיר ועקנין ב - 15:30
תפילת מנחה בשעה: 16:30
לאחמ"כ סעודה שלישית - שיעור תורה וסיום הבקשות עם הפייטן מאיר ועקנין.
תפילת ערבית 18:14.
חג פורים יום ראשון י"ד אדר 28/02/2010
תפילת שחרית בשעה: 6:30 הודו – מתפללים עם תפילין
קריאת התורה – "ויבא עמלק"
קריאת מגילה מנין א' – 7:30
קריאת מגילה מנין ב' – 10:15
משלוח מנות – מנות הראויות לאכילה לאדם אחד (מנה = אוכל מוכן לאכילה מיידית), רצוי מאכל ומשקה, וכל המרבה במשלוח מנות הרי זה משובח– איש לאיש ואשה לאשה.
מתנות לאביונים – 2 מתנות ל -2 אביונים. כ- 10 ₪ לכל אביון (בשביל לצאת ידי חובה לכל הדעות) וכל המרבה הרי זה משובח.
תפילת מנחה בשעה: 13:30.
סעודת פורים – עד דלא ידע...
תפילת ערבית בשעה: 18:10.

בברכת שבת שלום וחג פורים שמח.
הרב שניאור עקיבא - רב בית הכנסת
 

תאריך עדכון:
13/02/2010

 

פרשת תרומה
שלוש תרומות, שלושה מצבים
מאת
: הרב שניאור עקיבא – רב ביהכ"נ והמרכז הרוחני היכל שלומי כהן הי"ד

התרומות שנצטווה עם ישראל להביא לבניית המשכן מפורטות בתורה לענפיהן ולסוגיהן. שלוש התרומות העיקריות מצויינות בפסוק: ''וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם, זהב כסף ונחושת''.

המפרשים אומרים, שבשלוש תרומות אלה באות לידי ביטוי שלוש דרגות שקיימות במתן צדקה: "יש שלוש צדקות בעולם: אותה שאדם עושה כשהוא בריא - נחשבת לו כזהב: כשהוא חולה ונותן – נחשבת לו ככסף: כשהוא נותן לאחר המיתה – נחשבת לו כנחושת".

יש מפרשים המוסיפים ואומרים, ששלושה סוגים אלה במתן צדקה רמוזים גם בראשי התיבות של שלוש התרומות:
זהב – "זה הנותן בריא": כסף – "כשיש סכנת פחד": ונחושת – "נתינת חולה שאמר תנו".
ידוע, שמעבר למשמעות הפשוטה של עשיית המשכן במדבר, מסמלת עשיית המשכן את כללות עבודת ה' של היהודי. שכן זהו התוכן הכללי של כל התורה והמצוות: לקחת חפצים גשמיים ולעשות מהם דבר שבקדושה על ידי התורה והמצוות. אם כן, עלינו למצוא את שלוש הדרגות הנ''ל שבמתן צדקה גם בכללות עבודת ה'.

זהב ("זה הנותן בריא") מייצג עבודת ה' מושלמת. זו עבודת הצדיקים, כשהמקיים הוא 'בריא' בכל ענייני התורה והמצוות. לכן נמשלה עבודה זו לזהב, המובחר מכל החומרים, שממנו נעשו הכלים החשובים ביותר שבמשכן.

כסף ("כשיש סכנת פחד") מסמל עצב, שבו ההסתר של העולם פגע מעט ביהודי. קשה לו להתמודד מול ההפרעות בעבודת ה' ונגד כל הדברים השליליים שמציב מולו העולם. אף על פי כן הוא מתחזק, מתגבר ועומד מול ההפרעות והקשיים.

אחרי כל אלה באה הדרגה השלישית – נחושת ("נתינת חולה שאמר תנו") היא מסמלת את המצב הנמוך יותר בקיום התורה והמצוות. זהו אדם, שמבחינת מצבו הרוחני הוא 'חולה', וחלק ממנו אף נמצא כאילו 'לאחר המיתה'. לאמור: נראה שהוא ניתק את עצמו (לפחות כלפי חוץ) ממקור החיים האמיתיים – מהקב''ה ומהתורה, תורת חיים.
וכל זאת אל לו להתייאש, שכן אף הוא יכול להיות חלק מעבודת המשכן. אם רק יחליט לתת מכוחותיו לעבודת ה', יהיה אף הוא חלק
מ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

בפירוט של התורה על סוגי התרומה באה לידי ביטוי ההכרה, שגם 'הנחושת' היא חלק בלתי נפרד מתרומת המשכן. גם יהודי שנמצא במצב נחות ואף על פי כן משתדל ככל יכולתו לעבוד את ה' ולקיים את התורה והמצוות, זוכה להשכין את הקב''ה בעולם הזה ולמלא את תכלית הבריאה.
 

תאריך עדכון:
09/02/2010

 

פרשת משפטים
כדי להיות מוסרי צריך להאמין
מאת
: הרב שניאור עקיבא – רב ביהכ"נ והמרכז הרוחני היכל שלומי כהן הי"ד

בשבת שעברה קראנו בתורה על מעמד הר סיני, שבו נתגלה הקב''ה בקולות ובברקים ונתן לעם ישראל את התורה. עתה, בפרשת משפטים, אנו מבקשים לדעת מהי אותה תורה שניתנה במעמד כה אדיר ונורא הוד. אנו מביטים בשמה של הפרשה וקוראים - ''משפטים''.

בתורה יש, כידוע, שלושה סוגים של מצוות: יש מצוות על שכליות הנקראות 'חוקים' : יש מצוות שאומנם לא היינו מגיעים אליהן בכוחות עצמנו, אולם לאחר שניתנו , ביכולתנו להבינן, והן נקראות 'עדות': ויש מצוות הגיוניות ופשוטות, שגם השכל האנושי מבין שכך צריכים להתנהג, ואלה ה'משפטים'

כלומר 'משפטים' הן מצוות הגיוניות ושכליות, שגם אנחנו בעצמנו היינו מגיעים להכרה בהכרח לקיימן. ואמנם, רובה של פרשת משפטים עוסק בעניינים שבין אדם לחברו וכדומה - דברים הגיוניים, המובנים מאליהם.

מצוות פשוטות
וכאן מתעוררת התמיהה הגדולה: מה טעם מצאה התורה להבליט מיד לאחר מעמד הר סיני את המצוות הפשוטות וההגיוניות הללו? הרי אל המצוות הללו היינו מגיעים גם בכוחות עצמנו, ולא לשם כך היה דרוש, לכאורה, אותו מעמד מופלא של מתן תורה?!

אין זאת , אלא שהתורה רוצה ללמדנו בזה כיצד להתייחס אל אותם מצוות שכליות והגיוניות, אל ה'משפטים'. הנטייה הטבעית שלנו היא, להשתית את המצוות הללו על שכלנו ועל הבנתנו. לעיתים נדמה שאין הכרח להאמין בה' כדי להבין שאסור לפגוע בזולת ושיש לפצות את מי שנפגע על ידינו. אלה לכאורה דברים הגיוניים ומובנים מאליהם.

השכל הגמיש
באה התורה ומדגישה לפנינו, שאף את המצוות הללו יש להשתית על האמונה בה'. עלינו לקיים את המצוות השכליות לא משום שהבנתנו מחייבת לקיימן, אלא משום שהק''בה ציווה אותנו לקיימן. לכן מיד לאחר תיאור מעמד הר סיני מתחילה התורה לעסוק ב'משפטים', כדי שנחוש, כי היסוד של המצוות הללו אף הוא בסיני.
היסוד הזה חשוב ונחוץ מכמה טעמים:

ראשית, איננו יכולים לבסס את אורחות חיינו רק על השכל וההיגיון. השכל, עם כל חשיבותו, אינו יכול להיות יסוד מוצק לחיים מוסריים, משום שהוא גמיש וכפוף לרצונו של האדם. כאשר האדם רוצה, הוא יכול לפתח תאוריה, שלפיה לא זו בלבד שמותר לפגוע בזולת וכדומה, אלא שזו אף 'מצווה'. השכל גם יכול להוכיח דבר והיפוכו. לכן אין בכוחו להגביל את האדם ולהיות בעבורו מקור סמכות לחיים מוסריים.

עומק אין סופי
שנית, כשם שהקב''ה בלתי מוגבל, כך גם מצוותיו אין סופיות. בכל מצווה, גם בכזאת המובנת בקלות בשכלנו, יש כוונות ומשמעויות עמוקות הרבה יותר, עד אין סוף. ואם האדם יקיים מצווה זו רק מההיבט ההגיוני שלה, הוא מחמיץ את כל המעמקים הפנימיים שבה.

לכן עלינו לזכור, שהיסוד לכל המצוות, גם לאלה השכליות וההגיוניות, הוא האמונה בה'. אנו מקיימים מצוות אלה ראשית כל מפני שהקב''ה ציוונו לעשותן. גישה כזאת מבטיחה, שהמוסר יהיה אמיתי ויציב, ולא מוסר המתחלף כל שני וחמישי לפי רצונו של האדם. וכך אנו מתקשרים גם באמצעות המצוות השכליות וההגיוניות עם בורא העולם ומנהיגו.
 

תאריך עדכון:
24/0
9/2009

 

 

יום הכיפורים - המשמעות הפנימית
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

יום הכיפורים, החל בתאריך י' בתשרי, הוא שיאו של תהליך שהתחיל 40 יום קודם לכן. בראש חודש אלול ובמהלכו נוצר "חלון בזמן" שמאפשר לשוב למצב בתולי ונקי, ואילו בראש חודש תשרי עלינו מדרגה נוספת שנמשכה עשרה ימים. תקופה זו נקראת "עשרת ימי תשובה" או "בין כסה לעשור". המילה "כסה" מתייחסת לראש השנה, משמעותה "לכסות", והיא כינוי לכל ראש חודש, בו הירח "מכוסה" וכמעט אינו נראה. בראש השנה המשמעות הפנימית של "כסה" היא שכוחות הרוע "מכסים" ומנסים לחסום את אור הבורא מלהיכנס אלינו. "עשור" מתייחס ליום העשירי בתשרי, הוא יום הכיפורים. ביום זה הבורא נתן לשטן "חופשה" ("השטן" בגימטרייה = 364, כלומר יום אחד בשנה הוא בחופשה ולכן ביום זה הוא לא משטין או מקטרג כנגדנו). ביום הכיפורים יש לנו הזדמנות "לעלות למעלה", להיכנס ל"קובצי המחשב" ולמחוק את כל ההתנהגות השלילית שלנו.

ביום כיפור מתגלה אור עצום שבכוחו לכפר ולמחוק את חטאינו, ובכך מאפשר לנו לפתוח דף חדש ונקי. "בחדשׁ השביעי בעשׂור לחודשׁ תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשׂו ... כִי בַיּוֹם הַזֶה יְכַפֵר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכל חטאותיכם, לִפְנֵי ה', תִטְהָרוּ" (ויקרא טז). מאחר שהשטן "קיבל חופשה", יש לנו הזדמנות להיטהר ללא הפרעה ישירות לפני הבורא.

יום כיפור נתפס כיום רציני ביותר, והנטייה היא לשכוח שמדובר גם ביום שמח, יום שהוא כפורים = כ - כמו פורים. תמוה הדבר: איך אפשר להתענות וגם לשמוח? תשובה: ניתן לפרש את "ועניתם" (את נפשותיכם) מלשון "עני", כלומר לגרום לנפש להיות ענייה, ריקנית. כך נוכל להתמלא באור העצום, וגם נוכל להתנתק מן המכשולים הגשמיים שמפריעים לנו לעלות למעלה. ככל שנהיה יותר נקיים מבחינה רוחנית, כך נוכל לעלות גבוה יותר וליצור חיבור חזק יותר. חז"ל מציינים כי ביום זה יש לנו אפשרות להידמות למלאכים, ולכן  מטרת הצום אינה לגרום לאדם סבל, אלא לשחרר אותו ממגבלות הגוף. יום כיפור הוא יום סליחה ומחילה, יום של התחלה מחודשת, יום של התעלות ושל אושר, יום של גיל ושל רעדה ... חתימה טובה לכולנו !  

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
08/09/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "ניצבים - וילך"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

השנה קוראים את פרשת "ניצבים" ביחד עם פרשת "וילך".
פרשת "ניצבים", אף על פי שהיא קצרה למדי, זוהי אחת הפרשות הנשגבות והנפלאות: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם ...כל איש ישראל... מחוטב עציך עד שואב מימיך". משה ממשיך בדברים נפלאים על הבחירה בין החיים למוות ובין הטוב לרע: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא .. ולא מעבר לים היא... כי קרוב הדבר אליך מאד, בפיך ובלבבך לעשותו". ראה נתתי לפניך היום את החיים ... – ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". בפרשת "וילך" הצמודה משה מעביר את ההנהגה ליהושע בן נון ומעודד את העם לקראת הכניסה לארץ.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

לקראת השנה החדשה ("לקראת הכניסה לארץ החדשה") אנו זקוקים לעידוד ולחיזוקים. הפרשה רומזת לנו על חשיבות האחדות בין העם (ללא הבדלי מעמדות) ומזכירה לנו להתייצב בקומה זקופה לקראת השנה החדשה. משה מבטיח לנו כי הדבר פשוט. לא בשמים ולא מעבר לים, "בפיך ובלבבך לעשותו" – כלומר זה תלוי ברצונותינו ובמעשינו.
משה מדבר על חופש הבחירה וממליץ לנו "לבחור בחיים", ואילו פרשת "וילך" הצמודה מכינה אותנו ללכת ולעשות שינויים לטובה.

מדוע בחרה התורה התמציתית להוסיף את  המילה "וילך"? ("וילך משה וידבר את הדברים"). התשובה: כדי להדגיש כי עלינו לעזוב את המצב הקודם ולצעוד למציאות אחרת ולשנה חדשה טובה יותר מקודמתה. ההליכה מצביעה על עשייה, והעשייה שלנו היא הדבר החשוב. מלאכים בתנ"ך נקראים "עומדים", ואילו בני אדם נקראים "מהלכים", כלומר למלאכים אין בחירה חופשית כפי שיש לבני אדם. מלאך נשאר באותה מדרגה בסיסית שבה נברא, ואילו אנחנו, בני האדם, יכולים לעשות שינוי, לשפר עמדות, להעז וליזום מהלכים וללכת למקום טוב יותר מן המקום שהיינו בו קודם. "בפיך ובלבבך לעשותו"...

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
01/09/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "כי תבוא"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

משה פותח בסדרת ברכות: "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, ייתן ה' את אויבך הקמים עליך נגפים לפניך", ומנגד, ממשיך בסדרה ארוכה של תוכחה ושל קללות (98 קללות): "כי לא שמעת בקול ה' אלוקיך... תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב... וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך" (מכאן הביטוי הרווח: "מכה שלא כתובה בתורה").

מה אפשר ללמוד מזה היום?

החל מראש חודש אלול (ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי") נכנסנו לתהליך של הכנה, זיכוך וניקיון רוחני, וזאת לקראת סיום השנה הנוכחית והתחלתה של שנה חדשה.

תחילה אנו עושים מעשים ופונים לה' ("אני לדודי"), ואז פונה ה' אלינו מלמעלה ("דודי לי").
לפני שבועיים, בפרשת "שופטים", הורתה התורה לשים שופטים ושוטרים על שערינו, כלומר נדרשנו להבליג ולעצור את התגובות האוטומטיות הלא חיוביות שלנו. בשבוע שעבר (פרשת "כי תצא"), נכתב לא להסתפק בהבלגה, אלא לצאת ולהילחם ביצר הרע. השבוע, לאחר שנלחמנו בתכונות הפחות טובות שלנו, יש מקום לבוא אל הטוב (פרשת "כי תבוא"). התהליך הגיוני: תחילה ננקה את השלילי ואחר כך נוכל להתחבר לחיובי, לפתוח דף חדש ושנה חדשה.

מה לגבי 98 "הקללות" המופיעות בפרשה? תשובה אפשרית: מדובר בעצם על חיסון. חיסונים נגד נגיפים ("קללות") מחזקים את גוף האדם מפני מחלות. קיימים שני סוגים עיקריים של חיסונים: חיסונים פסיביים וחיסונים אקטיביים.

חיסון פסיבי מורכב מתרופה למחלה, ואילו חיסון אקטיבי מורכב מנגיפים מוחלשים, המוחדרים לגוף וגורמים לו לפתח נוגדנים כנגד הנגיף. נוגדנים אלו מאפשרים לגוף להתמודד טוב יותר עם הנגיפים כאשר ייחשף אליהם. המילים והאותיות המרכיבות את ה"קללות" והתוכחות המופיעות בפרשה - מטרתן לחסן, לטהר ולזכך אותנו לקראת ראש השנה.

מעניין כי בפרשת "בחוקותיי", שקוראים לפני חג השבועות, מופיעות 49 קללות, ואילו בפרשת "כי תבוא" מופיעות 98 קללות (כפליים). מכאן ניתן ללמוד כי לקראת ראש השנה וחודש תשרי יש צורך בהכנה כפולה מזו שלקראת חג השבועות ...

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"
 (מתוך הפיוט "אחות קטנה" של ר' אברהם חזן גירונדי, ספרד, המאה ה- 13 ).

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
27/08/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "כי תצא"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפת תואר... והבאתה אל תוך ביתך וגילחה את ראשה ... ובכתה ירח ימים". הפרשה עשירה במצוות: מתוך 613 המצוות בתורה, 74 מצויות בפרשת "כי תצא".

מה אפשר ללמוד מזה היום?

התורה כתובה בצפנים ובקודים שרלוונטיים גם היום. "המלחמה" היא המלחמה היום-יומית שלנו ביצר הרע ובכוחות הרוע. בשבוע שעבר ציוותה עלינו התורה לשים שופטים ושוטרים אישיים, אך לעתים אין זה מספיק ויש לצאת למלחמה ולעשות  מעשים חיוביים.

האישה "יפת התואר" מסמלת את הנשמה של האדם שיורדת למטה "ונשבית בשבי" הגוף. גם לנשמה וגם לגוף יש אויבים שצריך להילחם בהם, וכדי להביא את הנשמה לבית ("וישבה בביתך"-כלומר להשיב אותה למצבה הראשוני), "וגלחה את ראשה" – יש לטהר אותה מכל שליליות.
"ובכתה ירח ימים" – רמז לחודש אלול, חודש התשובה שבו יש לנו אפשרות לשוב למצב הבתולי הטהור. מדובר במלחמה הרוחנית של כל אדם, אך כדי לנצח במלחמה ראשית יש לצאת מהתרדמה ולהיות מודע לכך שיש אויב. כאשר  אנו מכירים ביצר הרע ומוכנים לצאת למלחמה נגדו -  אנו כבר נמצאים בעמדת עליונות ("על אויבך").

בהמשך התורה מזהירה: "ולא תשים דמים בביתך, כי ייפול הנופל ממנו", כלומר בנה לך מעקה ביטחון למנוע נפילה. מדוע משתמשת התורה פעמיים בשורש נ.פ.ל ? הרי איש לא נפל, ומדוע התורה מכנה אותו "נופל" כאילו כבר נפל? תשובה: אם אין מעקה, ומישהו נפל מהגג, סימן שהוא היה צריך ליפול, זה היה הגורל שלו. "הסרט" שלו. השאלה היא למה הוא נפל מהגג שלך?
למה אתה היית צריך להיכנס ל"סרט" שלו? כנראה לא שמת "מעקות" ... ולא יצאת למלחמה עיקשת על אויבך...,  לכן כדאי לצאת למלחמה, לעשות מעשה ולהתקין מעקה לגג. רש"י כתב על כך: "ראוי זה ליפול, ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך". "המעקה" הוא שם קוד למעשים רבים שעלינו לצאת ולעשות, לצאת ולהילחם בשליליות וביצר הרע כדי להיטיב ולשפר את חיינו.

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
19/08/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "שופטים"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט ... ולא תיקח שוחד, צדק צדק תרדוף למען תחיה".  משה מבקש גם להכין שלוש ערי מקלט להורגים בשגגה, כלומר מי שהרג בטעות יכול לברוח לעיר מקלט ולהינצל מנקמה אפשרית. על פי התורה, חייב ההורג בשגגה לשהות בעיר המקלט עד מותו של הכוהן הגדול שבימיו אירע הפשע. לו ההורג היה יוצא לפני מות הכוהן הגדול, היו יכולים הנוקמים להרוג אותו ללא משפט.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

"לפתח חטאת רובץ" נאמר בפרק ד' בספר בראשית – והכוונה היא גם לפתח פיזי כמו שער הכניסה (ולכן צריך להגן על הפתח על ידי המזוזה), אך שער יכול לסמל גם את חמשת החושים שלנו, שהם השערים שלנו לסביבה, ומכיוון שהם נגישים – שם תימצא הנטייה להתפתות למעשים לא מוסריים.

"שופטים ושוטרים תיתן לך" (ולא לכם), מלמדנו כי כל אחד חייב לקחת אחריות אישית על מעשיו. כל אחד צריך בראש ובראשונה לשמש כשופט וכשוטר כלפי עצמו. "תיתן לך בכל שעריך" – כלומר כדאי לעצור ולסגור את השערים בפני פיתויים שונים. דמיינו מה היה קורה אילו היינו אומרים, עושים או אוכלים ללא הגבלה כל מה שאנו רוצים ...

פרשת "שופטים" תופיע תמיד בפתחו של חודש אלול, חודש התשובה, הסליחות והניקיון הפנימי כהכנה לימי ראש השנה וחגי תשרי הקרבים ובאים. "תשובה" היא מלשון להשיב, להחזיר אותנו למצב השורשי, ללא חטאים, כמו עוּבר הנהנה מהגנה.
אחד מראשי התיבות של המילה "אלול " (נוסף לפסוק המפורסם משיר השירים: " אני לדודי ודודי לי") הוא פסוק מספר שמות פרק כא : "אנה לידו ושמתי לך" (מקום אשר ינוס שמה), והכוונה היא לערי מקלט, בדיוק ערי המקלט המוזכרים בפרשה שלנו. כלומר, ההצלחה שלנו (לשים שופטים ושוטרים אישיים) תגן עלינו כמו "עיר מקלט", וכפי שכתוב בתפילת שמונה-עשרה בימי חול: "השיבה שופטינו כבראשונה", כלומר למצב שבו התמנו השופטים בהתחלה, מתוך אחריות אישית וכוונה טהורה לשמור על החוקים ולהשיב את הסדר האלוקי וההרמוני.  

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
15/08/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "ראה"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'... והקללה אם לא תשמעו ... וסרתם מן הדרך... ללכת אחרי אלוהים אחרים". לאחר ההקדמה בדבר חופש הבחירה בשתי האפשרויות האלה, עוסקת הפרשה במגוון המצוות שבהן מחויבים בני ישראל לאחר כניסתם לארץ ישראל, כאשר משה דורש מהעם לחסל כל עבודה זרה בארץ ישראל.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

מפרשת "ראה" אנו יכולים ללמוד על נושא הראייה. נדמה כי יכולת הראייה של האדם עשויה להספיק כדי לקבל תמונה רחבה ואמתית, אך בסופו של דבר מדובר באשליה אופטית. אנו רחוקים מלראות את כל התמונה. ראייה רוחנית אמיתית היא נכונה יותר, אך מושגת בעמל ודורשת אימונים. ברגע שרמת המודעות שלנו עולה, יכולת הראייה הרוחנית שלנו מתרחבת.

משה רבנו מבטיח כי אם נפעל בהתאם לחוקי החיים והתורה, נוכל לראות ולקרוא נכון את "המפה היומיומית" ובכך לזכות לברכה במעשינו, אך אם חלילה נסטה מן החוקים, כושר הראייה הרוחנית ייחלש, והחלטותינו יהיו שגויות ויגרמו לקשיים ולמכשולים (בלשון הכתוב: "קללות").

לאדם ניתנה האפשרות לבחור בברכה, אך גם אם אינו בוחר בה, הרי יש בכוחו להפוך את הקללה לברכה. היכולת לבחור היא כוח עצום שניתן רק ורק לאדם. תארו לעצמכם שאפילו למלאכים אין אפשרות בחירה, כי הם שליחים המבצעים תפקיד מוגדר.

מה עלול לגרום לשיבוש יכולת הראייה הרוחנית?
תשובה: אגו, עצלנות, יצרים לא מרוסנים, או במילים אחרות: "אלוהים אחרים", כלשון הפרשה.

לאחר שאברהם עמד בניסיון עקידת יצחק, כתוב בפרשת "וירא": "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחד נאחז בסבך"  (בראשית כב, יג). כלומר, אחרי מעשים מבורכים אנו זוכים לראות הזדמנויות. "פתאום" נזכה לראות דברים חדשים שלא הבחנו בהם קודם. כשמשה דורש להילחם בעבודת האלילים, הוא מדבר קודם כל על "עבודת האלילים" הפנימית שלנו. אנו למדים מכך כי אם נלחם לנקות עצמנו מאותם "אלוהים אחרים", נזכה לראות באופן בהיר ורחב יותר. ראייה שכזו תביא להחלטות נכונות ולברכה במעשינו. 

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
07/08/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "עקב"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ... ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך, וברכך והרבך". משה מחזק את רוחם של בני ישראל ומפיח בהם תקוות חדשות לקראת הכניסה לארץ ישראל. כמו כן מנבא הוא הצלחה במלחמות ישראל, משבח את הארץ, מציין את שבעת המינים ומזכיר לעם להודות ולברך על כך: "ואכלת ושבעת וברכת", ומכאן הציווי על ברכת המזון

מה אפשר ללמוד מזה היום?

משה מעודד ומחזק את רוחו של העם לקראת העלייה לארץ המובטחת, ומזכיר להם להכיר תודה על כל הנסים שהבורא עשה .

הלידה האנושית והחיים עצמם הם נס אחד גדול, אך נטייתו של האדם היא לקחת דברים כמובנים מאליהם, ולא להעריך את מה שקיים.
זה מזכיר לי את הסיפור על ילד עני ועיוור שיושב ברחוב ומקבץ נדבות.

לידו מונחת קערה כמעט ריקה ממטבעות וחתיכת קרטון שעליו כתוב: "אני עיוור וצריך כסף".

בוקר אחד, אדם שעבר במקום נעמד ליד הילד, הוציא מארנקו מספר מטבעות והניחן בתוך הקערה. הוא גם לקח את הקרטון, הוציא מכיסו טוש, מחק את הכתוב על הקרטון ורשם משהו אחר. והנה כמו במעשה קסם, יותר ויותר  אנשים הכניסו כסף לתוך הקערה שהחלה להתמלא במהירות. אחה"צ עבר שם שוב אותו הולך רגל ששינה קודם את הכתוב על הקרטון. הילד העיוור שזיהה את צלילי הנעלים של האיש שאל:

"האם אתה זה ששינה את הכתוב על הקרטון?"

"כן", השיב האיש.

"ספר לי בבקשה, מה כתבת?"

ענה האיש: עשיתי שינוי קטן בסך הכול. כתבתי: "היום הוא יום יפה ומקסים אבל אני לא יכול לראות זאת, אני עיוור".

שימו לב כי בשני השלטים מובן כי הילד עיוור וזקוק לכסף של האנשים, אבל השלט השני הראה להם עד כמה יש להם מזל. הם יכולים ליהנות מיום יפה וקסום, אך הילד העיוור אינו יכול. מסיפור זה ניתן ללמוד לפחות שני דברים:

האחד, תמיד צריך להודות על מה שקיים ולהעריך את מה שיש לנו.

השני, תמיד עשויה להיות דרך נוספת טובה יותר עבורנו !

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
07/08/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "עקב"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ... ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך, וברכך והרבך". משה מחזק את רוחם של בני ישראל ומפיח בהם תקוות חדשות לקראת הכניסה לארץ ישראל. כמו כן מנבא הוא הצלחה במלחמות ישראל, משבח את הארץ, מציין את שבעת המינים ומזכיר לעם להודות ולברך על כך: "ואכלת ושבעת וברכת", ומכאן הציווי על ברכת המזון

מה אפשר ללמוד מזה היום?

משה מעודד ומחזק את רוחו של העם לקראת העלייה לארץ המובטחת, ומזכיר להם להכיר תודה על כל הנסים שהבורא עשה .

הלידה האנושית והחיים עצמם הם נס אחד גדול, אך נטייתו של האדם היא לקחת דברים כמובנים מאליהם, ולא להעריך את מה שקיים.
זה מזכיר לי את הסיפור על ילד עני ועיוור שיושב ברחוב ומקבץ נדבות.

לידו מונחת קערה כמעט ריקה ממטבעות וחתיכת קרטון שעליו כתוב: "אני עיוור וצריך כסף".

בוקר אחד, אדם שעבר במקום נעמד ליד הילד, הוציא מארנקו מספר מטבעות והניחן בתוך הקערה. הוא גם לקח את הקרטון, הוציא מכיסו טוש, מחק את הכתוב על הקרטון ורשם משהו אחר. והנה כמו במעשה קסם, יותר ויותר  אנשים הכניסו כסף לתוך הקערה שהחלה להתמלא במהירות. אחה"צ עבר שם שוב אותו הולך רגל ששינה קודם את הכתוב על הקרטון. הילד העיוור שזיהה את צלילי הנעלים של האיש שאל:

"האם אתה זה ששינה את הכתוב על הקרטון?"

"כן", השיב האיש.

"ספר לי בבקשה, מה כתבת?"

ענה האיש: עשיתי שינוי קטן בסך הכול. כתבתי: "היום הוא יום יפה ומקסים אבל אני לא יכול לראות זאת, אני עיוור".

שימו לב כי בשני השלטים מובן כי הילד עיוור וזקוק לכסף של האנשים, אבל השלט השני הראה להם עד כמה יש להם מזל. הם יכולים ליהנות מיום יפה וקסום, אך הילד העיוור אינו יכול. מסיפור זה ניתן ללמוד לפחות שני דברים:

האחד, תמיד צריך להודות על מה שקיים ולהעריך את מה שיש לנו.

השני, תמיד עשויה להיות דרך נוספת טובה יותר עבורנו !

שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
29/07/2009

 

 

על תשעה באב
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

בתאריך ט' באב קרו אסונות רבים לעם ישראל בכל הדורות: חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, חורבן שני בתי המקדש, כיבוש ביתר בידי הרומאים, מותו של בר כוכבא, גירוש יהודי ספרד, התחלתו של  "הפתרון הסופי" בגרמניה הנאצית ועוד צרות ואסונות.

בתשעה באב  לא מומלץ לקבל החלטות חשובות או לפתוח פתח לדבר משמעותי חדש.

ידוע כי כוחות הרוע מתחזקים ביום זה, ולכן יש לנהוג באחריות ובזהירות.
מדוע נהוג להתאבל היום, כשירושלים בנויה והיא בירת ישראל החזקה?
האם כל מנהגי האבלות נועדו רק כדי להיזכר?

תשובה: מדובר ב"חלון בזמן", "חלון" שנפתח כל שנה באותו מועד. כל שנה בתקופת בין המצרים ובתשעה באב, הכוחות הפועלים חוזרים ונגלים אלינו שוב בעוצמות שונות. הדבר נכון גם לגבי החגים והמועדים השונים.

המילה "חג" לקוחה מהמילה לחוג. כמו מחוגי השעון שחגים שוב ושוב בחוקיות מסודרת. לא מדובר רק בהיסטוריה שקרתה לפני 500 שנה או לפני 2000 שנה, אלא בדברים שרלוונטיים מאוד לחיים שלנו כאן ועכשיו.

ט' באב הוא לא רק יום צער מוחלט: אמנם, מצד אחד ביום זה חרב המקדש, אבל מצד שני, לפי המסורת, בתשעה באב נולד המשיח.

מנהג האבלים בתשעה באב הוא לשבת על הרצפה (או על מזרן המונח על הרצפה כמנהג אבלים) ולא על כיסאות, עד הצהריים.

אחרי חצות היום (בסביבות אחת בצהריים) כבר מותר לקום ולשבת על כיסא.

יש שינוי -  יש תקווה. החיים ממשיכים למרות הקשיים, כי כוח החיים חזק ביותר.

בכתבי האר"י כתוב: "כי אז, במנחה של תשעה באב, נולד המשיח, הנקרא מנחם".

כלומר בתשעה באב מתחזק כוחו של הרוע, אבל בדיוק ביום זה נולד הכוח שיחסל את הרוע באופן מוחץ.

נכון, בית המקדש השני נחרב. הרס ושממה, דמעות ותחושת ריקנות ומחסור ליוו את האנשים, אבל במצב כזה נעלם גם האגו.

לא עוד שנאה או קנאה, לא עוד חוסר רגישות לזולת. זה בדיוק  הזמן לעשות שינוי לטובה, לתקן את הפגמים, למלא את המצברים ולפרוץ קדימה בכוחות מחודשים.

דווקא מתוך הקושי, ההגבלה וחוסר האונים של ט' באב, יש מקום לתקווה ולצמיחה.

 שבת שלום. רפאל כהן  . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
24/07/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "דברים"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

ספר "דברים" הוא האחרון בחמשת ספרי (חומשי) התורה. הספר עוסק ברובו בדברי משה אל בני ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל. את פרשת "דברים", שהיא הראשונה בספר, קוראים תמיד לפני ט' באב, והשבת שבה קוראים את הפרשה נקראת "שבת חזון", על שם ההפטרה: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים" (ישעיה א', א'). הפטרה זו עוסקת במצב הקשה של עם ישראל בזמן חורבן בית המקדש הראשון. בפרשת "דברים" מתחיל משה רבנו את סדרת הנאומים שלפני מותו וטרם כניסת העם לארץ ישראל.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

בפרשת "דברים" ניתנת הבמה למשה. הוא מתייצב לפני העם לבדו ומדבר מהלב.

מדבריו אנו למדים על האכפתיות, על אחריותו האישית ועל דאגתו האמיתית לעם ישראל. משה מזכיר לעם כי הבורא הוציאו ממצרים ודאג לכל מחסורו במדבר במשך 40 שנה.

הוא מזכיר את קריעת ים סוף ואת מעמד מתן תורה, את ירידת המזון מהשמים, את עמוד הענן ועמוד האש שהנחו את בני ישראל, והוכיח את דאגתו הצמודה של הבורא .

משה אומר לעם: "ובמדבר נשאך ה', כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם".

למרות כל זאת, עדיין היו אנשים שהרבו להתלונן, לדבר באופן שלילי, לעורר מחלוקות ומריבות ולהיות כפויי טובה.  לקראת סוף ימיו נראה כי משה התעייף במקצת: "לא אוכל לבדי שאת אתכם... איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". מילותיו של משה "איכה אשא" מזכירות את מגילת איכה ואת נבואות התוכחה של ירמיהו וישעיהו, שהזהירו את העם כי חטאיהם יביאו לחורבן בית המקדש.

מה הקשר בין פרשת "דברים" לחורבן?

תשובה: משה, בדאגתו הרבה, מזהיר את העם (ואותנו) מפני דיבורים שליליים, ובעיקר מפני שנאת הזולת. ידוע כי הסיבות העיקריות לחורבן בית המקדש השני היו השנאה, המריבות וחוסר הכבוד בין איש לרעהו.

אם דיבורים שליליים ושנאת חינם גרמו לאסון ולחורבן, מדוע לא נשתמש בנשק ההפוך? דיבורים חיוביים ואהבת חינם בין איש לרעהו בסופו של דבר יגרמו לשלום, לבנייה ולצמיחה חיובית לנו ולכל סביבתנו.  שבת שלום. רפאל כהן . www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
18/07/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "מטות-מסעי"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

השבוע אנו קוראים את פרשת "מטות" וגם את הפרשה שאחריה: פרשת "מסעי". פרשת "מסעי" מסיימת את ספר במדבר.

רוב הפרשה עוסקת במסע הגדול לארץ: כולל אזכור לפרטים של כל תחנות המסע, חלוקת השבטים, קביעת ערי לויים וערי מקלט. פרשת "מסעי" עוסקת בקדושת הארץ, גבולותיה וההתנחלות בה.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

בני ישראל במדבר עברו זמנים של עליות ומורדות, של נסים ושל משברים. משה מפרט ומתאר את 42 המסעות שעברו בני ישראל מצאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ ישראל, ועל פי תורת החסידות, 42 המסעות שעברו בני ישראל, קיימים בחייו של כל אדם.

החיים שלנו הם מסע אחד ארוך, שמורכבים מתחנות רבות בדרך, מעליות וממורדות, אך הדבר החשוב ביותר הוא להיות בתנועה ובהליכה קדימה.

התורה מדברת על מסעות (לשון רבים), ללמדנו כי על האדם להיות כל הזמן במצב של "מסע", בתנועה מתמדת של עלייה, שיפור והתקדמות.

בתנ"ך האדם נקרא "מהלך", לעומת המלאכים שנקראים "עומדים" בגלל שהם נמצאים באותה מדרגה מבלי אפשרות לעשות שינוי ולהתקדם, ואילו האדם יכול להתקדם ולשפר עמדות. "הליכה" אמיתית פירושה, שאדם מצליח לעזוב את המדרגה הקודמת ולעלות למדרגה חדשה, גבוהה וטובה יותר מקודמתה.

פרשת "מסעי" מסיימת את ספר "במדבר" שכולו היה מלווה במצבים של עליות ומורדות. עם ישראל עבר תקופה לא קלה במדבר, אך לבסוף הוא התגבר, התחשל ונכנס מחוזק לארץ ישראל. דרכו מזכירה את מסעו של אברהם אבינו שהתחיל את דרכו ב"לך לך מארצך" וסיים ב"לך לך אל הר המוריה" שמסמל את המקום הנעלה והקדוש בארץ ישראל.

כך גם האדם, צריך "ללכת" ממדרגה למדרגה, להתגבר על קשיים, להתקדם ולהתעלות כל הזמן במהלך המסע האישי של חייו. במקום לחכות לסיום התואר או המשכנתא, החתונה או לידת הילדים ואז "להיות מאושר", זכרו כי הדרך אל האושר היא... הדרך עצמה.

"אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה מאין כמותה"  (רבי מנחם מנדל מקוצק).  דרך צלחה לכולנו !

שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
09/07/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "פנחס"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

נשיא שבט שמעון חוטא בזנותו עם המדיינית. פינחס הורג את שניהם ובכך נעצרת המגפה בה מתו 24000 אנשים.
הפרשה פותחת בדברי ה' אל משה: "פינחס... השיב את חמתי... הנני נותן לו את בריתי שלום... תחת אשר קנא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל". לאחר מכן מסופר על חלוקת הארץ בהתאם לגודל אוכלוסיית כל שבט ושבט ועל דרישתן של בנות צלפחד לקבל נחלה בארץ.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

פינחס, נכדו של אהרון הכוהן, מתקן את החטא של הסבא, שהיה אז פסיבי בחטא העגל, ולא עשה מאמצים עילאיים למנוע את החטא.

פינחס השלים את מה שהיה צריך לעשות אהרון (אחד הפירושים למילה "שלום" הוא מלשון "השלים". פינחס השלים את אהרון ויצר שלמות).

פינחס פעל באופן אקטיבי, והקנאות שלו לבורא הייתה קנאות טהורה ללא שמץ של אינטרס אישי. זהו מקרה נדיר ועדין, משום שקנאות עלולה במהירות להתלקח לקנאות הרסנית.

בפרשת "פינחס" אנו גם רואים כי מצד אחד בני ישראל מתלוננים ולא מתלהבים להיכנס לארץ ישראל, אך מצד שני בנות צלפחד דורשות בהתלהבות נחלה בארץ, דווקא בזמן שאין ביקוש ומצב רוחו של העם ירוד.

דרישתן של האחיות לבית משפחת צלפחד הייתה בוודאי נדחית, אבל הן לא התלוננו אלא הציעו פתרון יצירתי ופרקטי: נחלה בארץ ישראל.

בעיתוי מפתיע, בזמן שהעם משמיע קולות לחזור למצרים, בנות צלפחד מגלות אופטימיות ונחישות, והן מאמינות בחלום שנראה אז מאד רחוק: נחלה דווקא בארץ שקיבלה חוות דעת לא טובות מפי עשרת המרגלים.

יש הרואים בהן הפמיניסטיות הראשונות בהיסטוריה שדרשו שוויון זכויות בירושה, והן מצטרפות במעשיהן לנשים רבות בתנ"ך כמו מרים, דבורה, חנה, רות, ורבות אחרות, שהקריבו את עצמן למען מטרות נעלות.

היו אלו הנשים שלא קיבלו את חוות דעתם השלילית של עשרת המרגלים, והיו אלו הנשים שלא חטאו בחטא העגל. חז"ל שיבחו את חוכמתן ותעוזתן של בנות צלפחד, את  מלחמתן למען עשיית צדק, ואת גילוי האופטימיות שיצר עידוד, מוטיבציה והפחת רוח חיים בתוך העם. גם פעולתו של פינחס גרמה לעצירת המגפה. היא החזירה את הבריאות, הברכה והשלום לכל בני ישראל.

שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
02/07/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "בלק"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

לאחר הניצחונות הצבאיים של בני ישראל, בלק מלך מואב מפחד.
הוא מבין כי הכוח של בני ישראל הוא במישור הרוחני ולא הפיזי, ולכן הוא מבקש מבלעם, המכשף הגדול, שיקלל את בני ישראל.
בלעם מנסה לקלל את בני ישראל, אבל במקום קללות יוצאות מפיו ברכות נפלאות: "מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל... כארזים עלי מים, יזל מים מדליו וזרעו במים רבים... כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו".

מה אפשר ללמוד מזה היום?

בלעם שומע לאגו השלילי שלו והוא מחליט ללכת לקלל את בני ישראל. האגו כידוע גורם לעיוורון רוחני, ובלעם לא מבחין במלאך המוות שמופיע בדרך ומאיים להורגו.

האתון של בלעם מבחינה במלאך והיא מנסה להציל את בלעם, אך למרות כל הסימנים הברורים (האתון נלחצת, עוצרת, סוטה מהדרך) בלעם לא רק שלא מבחין במלאך, אלא הוא מכה בעצבנות את אתונו שמנסה להצילו.

זהו מצב קלאסי של אדם שנמצא באגו מוחלט, ממשיך להתחפר בטעותו, והוא אינו מסוגל לראות את התמונה הנכונה כפי שודאי היה רואה במצב רגיל.

כיצד יתכן שהפרשה נקראת על שם "בלק", שעסק בכישוף שלילי ורצה להשמיד את עם ישראל?  אי אפשר היה למצוא לפרשה שם אחר, ראוי יותר?

תשובה: בלק היה מלך מואב. מצאצאיו נולדה רות המואבייה,
ומצאצאיה נולד... דוד). כלומר אפילו מתוך דבר שלילי (בלק) אפשר להוציא משהו חיובי (דוד המלך).

בכל בעיה ובכל מצב שנראה שלילי – טמון זרע חיובי. זהו סוד גדול ומוטיב חוזר בחוכמה היהודית, ואפילו הקללות של בלעם הופכות לברכות.

האפשרות להפוך מצב שלילי למצב חיובי - זה הכוח הגדול של הפרשה. מתוך השבר אפשר לצמוח ולראות ברכה. זה תלוי בגישה שלנו ובעשייה שלנו.

יש אנשים שנקלעים למשבר ומתקשים לצאת ממנו. אחרים נקלעים לאותו משבר אבל רואים זאת כהזדמנות לעשייה חדשה ומבורכת.מתוך השבר הם צומחים ויוצאים ממנו מחוזקים. בדיעבד, המשברים והקשיים הביאו אותם למצב טוב יותר.

שני אנשים.  מצב זהה. התייחסות שונה גוררת תוצאות שונות: האחד רואה במצב קללה,משבר,קושי. השני רואה במצב ברכה, אתגר והזדמנות לצמוח.

שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
23/06/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "חוקת"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

הבורא מורה למשה לקחת את מטהו, לדבר אל הסלע לעיני כולם -  ובכך יצאו מים מן הסלע: "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים ויצאו מים רבים". בהמשך אנו קוראים את תגובת הבורא: "לא האמנתם בי ... לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם ... על אשר מריתם את פי".

מה אפשר ללמוד מזה היום?

ישנם פירושים שונים לגבי חטאם של משה ואהרן: "ודיברתם אל הסלע" נאמר על ידי הבורא – ואילו משה במקום לדבר, הכה את הסלע במטהו. בנוסף, יש המוצאים פגם בניסוח דברי משה ואהרון "נוציא לכם מים" במקום אולי לומר "יוציא ה' לכם מים", אבל עדיין זה לא ברור.

התורה פשוט אינה מסבירה מדוע, ואולי במכוון.

הבסיס של הבנת התורה הוא הידיעה כי המילים והאותיות הכתובות בתורה הן צפנים וקודים הנעלים מן השכל האנושי, והן חלק מן החוכמה האלוקית .

תורת החסידות מסבירה כי  "חוק" הוא מלשון "חקיקה", כלומר כמו שהאותיות חקוקות באבן, כך חוקי התורה הם חלק טהור ואחיד עם הרצון האלוקי, שהוא גבוה ונשגב מבינתנו.  

פרשת "חוקת" מלמדת אותנו שיש חוקיות בעולם. לכל דבר שקורה לנו יש חוקים וסיבות שגוררים תוצאות, גם אם הן לא נראות לעין או לא הגיוניות. כנראה שמשה ואהרון עשו מעשה שלא ברור לנו, אבל הוא מיד גרר תוצאות מצידו של הבורא.

יש תוצאה לכל מעשה שאנו עושים, וכל מה שאנו חושבים, מדברים ועושים בסופו של דבר חוזר אלינו.
זה יכול לחזור כעבור יום או כעבור שלושים שנה ... אבל זה חוזר. אי אפשר לרמות את חוקיות היקום.

מומלץ לשאול שאלות ולנסות להבין את החוקיות:

מדוע הדברים קורים לי כפי שקורים וכיצד אפשר לשפר ולתקן, אך יחד עם זאת יש גם את "ההיגיון" האלוקי שהוא למעלה מתפיסתנו והבנתנו. חוקי המשחק קיימים ופועלים תמיד. השאלה היא, ככל שהזמן עובר, האם אנו הופכים לשחקנים טובים יותר?

שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
15/06/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "קורח"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

קורח שואף להגיע לכהונה במקומו של אהרון ומקנא במעמדו של משה. בסופו של דבר קורח ומקורביו נענשים: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל הרכוש".

מה אפשר ללמוד מזה היום?

שני סוגים של אגו:

אגו חיובי ואגו שלילי.
אגו חיובי זה השאיפות שלנו להגיע רחוק. להגשים חלומות.
רצון ליזום ולנסות להצליח ולהשפיע. זהו רצון מבורך, אבל אם רצון זה נהפך לרצון עצמי בלבד, אגואיסטי ורודף כבוד – זה כבר אגו שלילי. אגו שכזה הוא הרסני וגורם לאדם לא לראות את התמונה האמיתית.

קורח כנראה לא העריך את כל מה שהיה לו, ולמרות מעמדו הנכבד הוא חמד בנוסף גם את תפקיד הכוהן הגדול. אם האדם רוצה להתקדם ולהגיע להישגים נוספים הרי זה מבורך, בתנאי שיעשה זאת בצורה הוגנת, לא יפגע ברגשות הזולת ולא ינסה לחמוד משהו שלא שייך לו.

שני סוגי קנאה:
קנאה שלילית בזולת איננה עוזרת לאדם. להיפך: היא מסיתה ומוציאה מן האדם את המוטיבציה ואת האנרגיה החיובית, ולכן מוטב לאדם לעסוק בענייניו האישיים ולנסות להשתפר.

קנאה שלילית חוסמת ומגבילה את האדם, ואילו קנאה חיובית (כמו "קנאת סופרים") בהחלט עשויה לתת מוטיבציה ולשמש השראה ודוגמה להצלחה. בנוסף, מבחינה אנרגטית, ברגע שאדם מצליח לפרגן לזולת על הישגיו והצלחותיו, הוא למעשה מושך לעצמו אפשרויות והזדמנויות חיוביות ומוצלחות. 

אשתו של קורח הסיתה אותו למרוד במשה ובכך גרמה לאסון, ואילו אשתו של און בן פלת אסרה עליו להצטרף למרד ובכך הצילה את חייו. כאן אנו למדים על כוחה של האישה בפרט, ועל עוצמתן של המילים בכלל -  לבנות או חלילה להרוס. שאיפות לשיפורים ולשינויים הן דבר נפלא, אבל יחד עם זה תמיד צריך גם להעריך את מה שיש לנו.

אני חסיד נלהב של שינויים ושיפורים אבל מדי פעם אני ממליץ לעצמי ולאחרים, לעצור לרגע, להביט על אותם דברים קטנים מובנים מאליהם, להעריך אותם ופשוט להגיד... תודה.

שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
31/05/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "בהעלותך"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

הפרשה מתחילה, מצד אחד, בעלייה רוחנית, אך מצד שני מסופר גם כי העם מתאונן ומתלונן, מתגעגע לאבטיחים שאכלו במצרים ותאב לאכול בשר.

הפרשה מספרת על חלוקת העם לשבטים וסדר ארגונם והיא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר "במדבר" העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות להליכה מהר סיני אל ארץ ישראל.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

פרשת "בהעלותך" מדברת על עלייה והתעלות, והיא פותחת במעשהו של אהרון הכוהן הגדול, שמעלה את הנרות אל מול פני המנורה. זהו מצב אידיאלי של קדושה, התעלות רוחנית ושל אחדות. המנורה, שהייתה עשויה "מקשה אחת", מסמלת מצבים של אחדות ושל הרמוניה.

מצד שני:  "ויבכו בני ישראל ויאמרו: מי יאכילנו בשר, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים, ואת האבטיחים ואת החציר... ועתה נפשנו יבשה". אנשים שמרבים להתלונן הם אנשים שמתלוננים כמעט על כל דבר. "חינם" היא מילת צופן שמייצגת דבר נוח וקל, שהאדם מעוניין לקבלו ללא שום תמורה או מאמץ מצידו. הבשר/ הקישואים/ האבטיחים הם מילות צופן שמייצגות רצונות אגואיסטים ותאוות גשמיות.

אנשים שמרבים להתלונן הם אנשים שבוחרים להרגיש ולהתנהג כקורבן לנסיבות, במקום לקחת אחריות, לשלוט במצב הלא נעים, ולנסות להתעלות מעליו. פרשת "בהעלותך" נותנת לנו את הכוח להתעלות מעל מצבים לא נעימים, ולהגיב לנסיבות באופן מאופק ומתוך שליטה עצמית.

מעניין גם כי המילים לנסוע/ מסע / נסע מופיעות בפרשה 32 פעמים !
 ("ויסעו בני ישראל למסעיהם... ויסע דגל מחנה... ויהי בנסוע הארון" ועוד).

בכך התורה מלמדת אותנו כי לא כדאי להיתקע בתוך סיטואציות לא נעימות, אלא יש לקחת שליטה,להתמודד, לנסות להתעלות מעל הנסיבות "ולנסוע" קדימה.

בני ישראל אכלו מן וחלקם התלוננו על הטעם. אומרים כי הטעם של המן היה כטעם של מה שדמיינו האנשים. מי שהתלונן על הטעם וראה את חצי הכוס הריקה – הטעם של המן היה נוראי. מי שראה את חצי הכוס המלאה וחשב באופן חיובי – הטעם של המן היה נפלא.

הגישה שלנו ודרך ההסתכלות שלנו הם מרכיבים חשובים מאד בהצלחתנו להתעלות. כדי להגיע להתעלות ולמדרגה של "בהעלותך", לפעמים האדם נדרש לוותר על האגו שלו ולהסתכל על התמונה הרחבה.

הנרות הדולקים מסמלים את אותם פעולות חיוביות שעשינו, ואת אותם מצבים בהם הצלחנו להתעלות מעל הטבע שלנו, מעל תגובותינו האוטומטיות, ומעל המצבים השגרתיים, הנוחים והקלים לביצוע.

שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
28/05/2009

 

 

חג השבועות - המשמעות הפנימית
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

חג השבועות נקרא בתלמוד בשם "עצרת" ( "עצרת" – מלשון אסיפה, כי ביום הזה נאסף אור גדול, וגם מלשון עצירה, כי ביום הזה נעצרים, מתבטלים להם הכוחות השליליים).

חג השבועות אורכו יום אחד בלבד – אבל הוא יום מאד עוצמתי.

בחג השבועות שחל בתאריך ו' בסיוון ניתנה התורה בהר סיני, ובכל שנה בתאריך זה יש לנו הזדמנות להתחבר שוב לכוח החיים של התורה. מדובר על כוח של הרמוניה וצמיחה בכל תחומי החיים. יש לנו אפשרות להתעלות מעל כל פחד או מגבלה ולהתחבר ישירות לחוכמה הגלומה בתורה – חוכמתו של הבורא, שהיא למעלה מן התפיסה האנושית.

במעמד הר סיני כל המחלות וכל הסבל האנושי נעלמו לחלוטין, ומלאך המוות נראה הולך כשהוא כבול בשלשלאות ... ביום זה קיבל המין האנושי "זריקת אנרגיה" עצומה, "חיי נצח" בכל התחומים היום יומיים (מצב אידיאלי זה התפוגג לאחר חטא העגל).

מה משמעות המנהג לאכול מוצרי חלב וגבינות? (מעניין כי הר סיני נקרא בספר תהילים "הר הגבנונים", מלשון גבינה ולובן). ניתנו לכך מספר הסברים, אך אתייחס למשמעות אחת פנימית ורלוונטית בכל זמן ומקום:

מבחינה אנרגטית חלב הוא הנגטיב (ההיפוך) של בשר. הצבע של החלב הוא לבן. צבע שמסמל פתיחות, רצון לתת ולהשפיע (בלשון הקבלה: "חסדים").

צבע הבשר לעומת זאת הוא אדום. צבע שמסמל צמצום,השמת גבולות ורצון לקחת לעצמך (בלשון הקבלה: "דינים"). אחרי לידה, הדם האדום של האישה היולדת הופך לחלב לבן. חלב זה מבטא נתינה, אהבה וחיים. זה בדיוק גם הכוח של התורה. בכוחה להפוך את הדין -  לחסד.

כלומר אם חלילה צפויה לאדם מסוים תקרית שלילית (דין), הרי שאם הוא יתחבר לכוח התורה – התקרית הזו לא תתרחש עבורו כלל. התורה הופכת את "הדם" (על כל משמעויותיו) לכוח של חסד, נתינה, אהבה, ברכה, חיים וצמיחה. למעשה, התהליך שהתחיל ביציאת מצריים (צליית בשר הטלה, הדם על המשקופים), נמשך בימי ספירת העומר, והגיע כעת לסיום בחג השבועות (טוהר, הר הגבנונים, מתן תורה).

מעמד הר סיני נקרא "מתן תורה" (ולא "קבלת התורה"), כלומר הבורא נותן לנו כל הזמן, השאלה הגדולה היא: האם אנו יודעים לקחת?

חג שמח לכולם ! 

 רפאל כהן.  www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
22/05/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "מדבר"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

פרשת "במדבר" פותחת את ספר "במדבר".

הפרשה מספרת על חלוקת העם לשבטים וסדר ארגונם והיא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר "במדבר" העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות להליכה מהר סיני אל ארץ ישראל.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

במדבר שום דבר איננו מובן מאליו. לא ברור שיש צל, מים, אוכל או בגדים להחלפה, ולכן האדם נאלץ להתעורר בעל כורחו. האדם מתחיל לחשוב איך אפשר לנצל היטב את המשאבים העומדים לרשותו, ומתוך הקשיים וחוסר הברירה הוא לומד להתחבר לפנימיותו ולבצע שינויים מרעננים. המדבר הוא מקום פתוח, צחיח ושקט, ללא פלאפונים, טלוויזיה, או רדיפה אינטנסיבית אחר נכסים וממון.

דווקא בתנאים האלה, אדם יכול להבין מיהו באמת ולתקן את הדרוש תיקון ברמת השורש. פרשת במדבר מאפשרת לנו ללכת "למדבר" האישי שלנו, לגלות את האמת הפנימית שלנו, להיפתח בפני דברים חדשים, ולנסות לעשות דברים שאנו לא רגילים לעשות, בדיוק כפי שאיננו רגילים לתנאי המדבר.

ההליכה הממושכת במדבר מסמלת גם תהליך של הפרחת השממה והצלחה גם במקומות "רחוקים" וקשים להשגה. בני ישראל במדבר עברו עליות ומורדות, קשיים ומשברים, אבל בסופו של דבר הצליחו להגיע לארץ המיוחלת.

המדבר מסמל התבטלות וענווה והוא גם הכנה נהדרת לקראת מתן תורה וחג השבועות. התורה הקדושה ניתנה לנו דווקא במדבר הצחיח והפתוח, ומכאן ניתן ללמוד שני דברים:

האחד  - אור רוחני יכול להיכנס לאדם רק כאשר הוא נקי מאגו ופתוח לקבל ולשמוע. השני  - אפילו במקום קשה אפשר לגלות אור גדול.
מתוך "המדבר" האדם יכול לנוע קדימה וליצור הישגים והצלחות .

רעיון נוסף: שבטי ישראל חנו בצורה מאורגנת ומסודרת, כל שבט חנה בשכנות לשבט אחר. שבט ראובן, שחנה ליד בני קהת, נענש עימהם במחלוקת קורח ועדתו, ואילו שבטי יהודה, יששכר וזבולון, שחנו ליד משה, אהרון ובניו, נעשו גם הם גדולים בתורה.

מכאן למדו חז"ל על חשיבות השכנים וההשפעה הסביבתית. בגלל הכוח וההשפעה של הסובבים אותנו, מומלץ אפוא להתרחק מאנשים שלילים, שמרבים לרכל, להתלונן או לקחת לעצמם בלבד, ולנסות להתחבר ולהיות בקרבתם של אנשים חיוביים, אופטימיים, שאוהבים לעזור וחפצים באמת בטובתך ...
שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
10/05/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "בהר - בחוקותיי"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

השנה קוראים את פרשת "בהר" ביחד עם פרשת "בחוקותיי" שגם מסיימת את ספר "ויקרא". העיקר בפרשת "בהר" היא מצוות השמיטה – "שש שנים תזרע שדך ... ובשנה השביעית – שבת שבתון יהיה לארץ".  העיקר בפרשת "בחוקותיי" (הנקראת גם "פרשת התוכחה") הוא מתן הברכות והקללות, כלומר תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

פרשת "בהר" עוסקת בשמיטה, אך קודם לכן מציינת התורה כי על האדם לזרוע ולעבוד במשך שש שנים, ורק אחרי השנה השביעית יש לעצור ולעשות פעולה שהיא לא הגיונית וגם מאד קשה לביצוע. ההיגיון שלנו אומר: אם לא נעבוד כיצד נוכל להרוויח?, והתורה אכן שואלת: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?".

תשובת הבורא היא: "וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשית את התבואה לשלוש שנים". במילים אחרות:  אל תדאגו, יהיה לכם מספיק בשנה השישית גם עבור 3 השנים קדימה. ניתן להשליך וללמוד מכך לפחות שני דברים חשובים:
ראשית, ניתן ללמוד על כוחה של האמונה ושל הודאות האישית להתגבר על הקושי ולהצליח. אדם שמאמין ויודע בביטחון ובוודאות כי הקושי והחוסר שהוא כרגע חווה הם רק עניין זמני וחולף, והוא אופטימי ומאמין שתגיע תקופה טובה יותר, כי אז סיכוייו להצליח הם גדולים, והוא אכן מצליח להתגבר ולהגיע לתקופה טובה יותר.
שנית, ניתן ללמוד מנושא השמיטה גם על כוחה של ההפסקה (השמיטה / הויתור), אך לא כדאי להיעזר בהפסקה מלכתחילה, אלא רק לאחר שהשקענו מאמץ.

יש לזרוע - ולהאמין. כלומר אם אדם רוצה לפתור בעיה מסוימת, להגיע להחלטה נכונה או למצוא דבר מה – עליו תחילה להשקיע מאמצים ("שש שנים תזרע" וכו'), אבל אח"כ כדאי לו לעשות "LET GO", כלומר להפסיק לחשוב על כך. לוותר. להרפות. לשחרר. יש דרגה אלוקית שהיא למעלה מבינתך והיא כבר תדאג לך.

באופן מפתיע דווקא פעולה של עצירה, שמיטה, ויתור וכדומה – היא זו שתגרום להצלחה ולמציאת הפתרון המיוחל. לפעמים רעיון טוב או פתרון מעניין עולים במוחנו דווקא לאחר שהפסקנו לחשוב עליו ועסקנו בכלל במשהו אחר ...
שבת שלום.
רפאל כהן. 
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
28/04/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "אחרי מות – קדושים"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

השנה קוראים את פרשת "אחרי מות" ביחד עם פרשת "קדושים". עיקר פרשת "אחרי מות" הוא סדר עבודת הכוהן בקודש הקודשים ביום הכיפורים. פרשת "קדושים" היא אוסף גדול של מצוות בנושאים שונים. על המכנה המשותף של כל המצוות מעיד הפסוק הפותח את הפרשה: "וידבר ה' אל משה לאמור:  דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם".

מה אפשר ללמוד מזה היום?

קדוש אמיתי הוא לא אחד שמתנזר ונראה כמו מלאך, אלא אחד ש"מוריד" את הקדושה ומשלב אותה בחיים החומריים היום יומיים.

אדם ששולט ביצר שלו (ולא הורג אותו לגמרי) הוא הקדוש האמיתי. אדם ששולט בדיבורו ובמעשיו, ומצליח להפוך רגש שלילי לרגש חיובי. אחד שמצליח להתגבר על הדחף האגואיסטי לקחת לעצמו בלבד, ובמקום זאת הוא מצליח להפוך את המצב לנתינה ולעזרה לזולת. קדוש אמיתי הוא אחד שמחובר (ולא מנותק "ומרחף". להיפך: הוא אדם מאד ערני, אכפתי ומודע לעצמו ולסביבתו).

רבים חושבים ש"קדושה" היא דבר מופשט ורוחני שמנוגד לחיים היומיומיים, או שהיא נחלתם של בודדים, אך התורה אומרת לנו כי כולם שייכים לקדושה ולכולם יש את הכוח לעשות דברים גשמיים בטהרה ובקדושה.

התורה לא רוצה שנתנזר ונמות אלא שנוכל להתחבר נכונה לחיים ולצמיחה, ובשביל זה לא חייבים ללבוש גלימה לבנה, להתנזר או לגדל זקן ארוך ולבן ...

אדם מוזמן לאכול, אבל כדאי שיעשה זאת באיזון ולא כמו בהמה. אדם יכול לקיים יחסי אישות, אך כדאי שיעשה זאת בטהרה ובקדושה. אדם יכול להיות עשיר גדול, אך כדאי לו להתעשר ביושר ובהגינות וכן גם לעזור לאחרים.

כל אחד מאיתנו הוא ניצוץ של הבורא ולכן יש להתחשב בזולת שהוא חלק כמוני, חלק מן האחדות האלוקית. אדם שמתחבר לקדושה באופן מאוזן, מתחבר אפוא לכוח החיים, ולזרימה בריאה ומאוזנת בכל התחומים.

פרשת "אחרי מות" נקראת גם ביום הכיפורים. לכן השבוע אנו מקבלים את האפשרות להתחבר לכוח של ניקוי וטהרה, ואילו פרשת "קדושים" מחברת אותנו באיזון לכוח הקדושה, ונותנת לנו כוחות כדי לשלוט על יצרנו ולהתמודד נכונה עם לבטים מוסריים שאנו נאלצים להתמודד איתם כמעט מדי יום ...
שבת שלום.
רפאל כהן . www.raphael-cohen.com
 

תאריך עדכון:
20/04/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "תזריע – מצורע"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת "תזריע" ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת "מצורע". בשתי הפרשות מתוארים דיני טומאה וטהרה בנוגע לאישה שיולדת, בטומאות שונות וכן במחלת הצרעת שהתבטאה גם על עורם של האנשים וגם על כתלי בתיהם (התגלו כתמים צבעוניים על קירות הבית). במקרה של חשש לצרעת היו קוראים לכוהן והוא היה מנסה להבריא ולטהר את האדם או את הבית.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

המילה "תזריע" יוצרת אצלנו קונוטציה של פעולה חיובית של זריעה ובעקבותיה צמיחה ויצירת דבר חדש. לעומת זאת, המילה "מצורע" מתייחסת למחלת הצרעת שהיא מחלה המתגלה באופן חיצוני בגוף האדם כמחלת עור, אולם השורש והזרע של המחלה הוא כמובן רוחני. היום מסכימים כל הרופאים כי לכל מחלה יש שורשים פסיכוסומאטיים ("פסיכה" = נפשי. "סומה" = גופני).

ידוע היום כי כל רגש שלילי שמחזיקים בו לאורך זמן, מחליש את המערכת החיסונית, ואילו כל רגש חיובי מחזק אותה. חז"ל אמרו כי הצרעת באה על האדם בעיקר בגלל חטא לשון הרע. הם אף מצאו רמז לכך בדמיון צליל המילים: "מצורע" – "מוציא שם רע". אחד המקורות להשקפה זו הוא בסיפור על מרים, אחות משה, שדיברה לשון הרע על אחיה: "על אודות האישה הכושית אשר לקח" (במדבר, יב), ועל כן נענשה בצרעת שדבקה בה במשך שבעה ימים.

בפרשה הקודמת, פרשת "שמיני", הביאה התורה את דיני הטומאה והטהרה של בעלי החיים. היא ציינה את חשיבות המאכלים שנכנסים לתוך פינו, ואילו בפרשות "תזריע – מצורע" התורה מדגישה את חשיבות דיני הטומאה והטהרה באדם עצמו. נכון שיש חשיבות למאכלים הנכנסים לפיו של האדם, אך מה לגבי מה שיוצא מפיו?!

נדמה כי המילים שיוצאות מפינו נעלמות ונשכחות אך אין הדבר כך. יש כוח עצום למחשבות ולמילים שיוצאות מפינו והן למעשה יוצרות ושותלות את הזרעים של כל תוצאה גשמית שתתבטא מאוחר יותר. מחלת הצרעת שמוזכרת בפרשה היא מחלה רוחנית, ולכן התרופה לא תינתן על ידי רופא אלא על ידי הכוהן שתפקידו היה לרפא את המחלה מן השורש שלה. כל תוצאה שאנו רואים בעולם הגשמי יש לה זרע ושורש בעולם הרוחני, וכדי להימנע מלהגיע לבעיה רוחנית ("מצורע") על האדם לשתול זרעים ("תזריע") חיוביים ...
בהצלחה ושבת שלום.
רפאל כהן . www.raphael-cohen.com

 

תאריך עדכון:
20/04/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "תזריע – מצורע"
מאת
: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה?

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת "תזריע" ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת "מצורע". בשתי הפרשות מתוארים דיני טומאה וטהרה בנוגע לאישה שיולדת, בטומאות שונות וכן במחלת הצרעת שהתבטאה גם על עורם של האנשים וגם על כתלי בתיהם (התגלו כתמים צבעוניים על קירות הבית). במקרה של חשש לצרעת היו קוראים לכוהן והוא היה מנסה להבריא ולטהר את האדם או את הבית.

מה אפשר ללמוד מזה היום?

המילה "תזריע" יוצרת אצלנו קונוטציה של פעולה חיובית של זריעה ובעקבותיה צמיחה ויצירת דבר חדש. לעומת זאת, המילה "מצורע" מתייחסת למחלת הצרעת שהיא מחלה המתגלה באופן חיצוני בגוף האדם כמחלת עור, אולם השורש והזרע של המחלה הוא כמובן רוחני. היום מסכימים כל הרופאים כי לכל מחלה יש שורשים פסיכוסומאטיים ("פסיכה" = נפשי. "סומה" = גופני).

ידוע היום כי כל רגש שלילי שמחזיקים בו לאורך זמן, מחליש את המערכת החיסונית, ואילו כל רגש חיובי מחזק אותה. חז"ל אמרו כי הצרעת באה על האדם בעיקר בגלל חטא לשון הרע. הם אף מצאו רמז לכך בדמיון צליל המילים: "מצורע" – "מוציא שם רע". אחד המקורות להשקפה זו הוא בסיפור על מרים, אחות משה, שדיברה לשון הרע על אחיה: "על אודות האישה הכושית אשר לקח" (במדבר, יב), ועל כן נענשה בצרעת שדבקה בה במשך שבעה ימים.

בפרשה הקודמת, פרשת "שמיני", הביאה התורה את דיני הטומאה והטהרה של בעלי החיים. היא ציינה את חשיבות המאכלים שנכנסים לתוך פינו, ואילו בפרשות "תזריע – מצורע" התורה מדגישה את חשיבות דיני הטומאה והטהרה באדם עצמו. נכון שיש חשיבות למאכלים הנכנסים לפיו של האדם, אך מה לגבי מה שיוצא מפיו?!

נדמה כי המילים שיוצאות מפינו נעלמות ונשכחות אך אין הדבר כך. יש כוח עצום למחשבות ולמילים שיוצאות מפינו והן למעשה יוצרות ושותלות את הזרעים של כל תוצאה גשמית שתתבטא מאוחר יותר. מחלת הצרעת שמוזכרת בפרשה היא מחלה רוחנית, ולכן התרופה לא תינתן על ידי רופא אלא על ידי הכוהן שתפקידו היה לרפא את המחלה מן השורש שלה. כל תוצאה שאנו רואים בעולם הגשמי יש לה זרע ושורש בעולם הרוחני, וכדי להימנע מלהגיע לבעיה רוחנית ("מצורע") על האדם לשתול זרעים ("תזריע") חיוביים ...  בהצלחה ושבת שלום. רפאל כהן . www.raphael-cohen.com

 

תאריך עדכון:
10/04/2009

 

 

המשמעות הפנימית
מאת: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

חג הפסח

אם נמשיל את מסע החיים שלנו לסרט טלוויזיה, הרי שזמן החגים הוא זמן שבו "משדרים" תוכניות מוצלחות במיוחד. אם נדע מתי משודרת "התוכנית" וכיצד להתחבר נכונה, כי אז גם נוכל לקלוט וליהנות מן "התוכניות" הללו.
איזו תוכנית משודרת בחג הפסח, ומה עלינו לעשות כדי לקלוט את התוכנית?
מה משמעות ההקפדה על הניקיונות, ביעור החמץ ואכילת המצה?

הלחם (החמץ) מסמל את האגו האנושי, את הרצון האגואיסטי של האדם לקחת לעצמו בלבד. הלחם הוא בצק (קמח +מים) שתפח, ואילו המצה היא בצק שנאפה בטרם הספיק לתפוח. הלחם המנופח מסמל את האגו הנפוח ואילו המצה היא בעצם לחם מצומצם מאגו. המצה היא לחם עוני ("הא לחמא עניא").
המצה משמשת אפוא כמו תרופה רוחנית נגד אגו שלילי ...
אם כך מדוע לא לאכול מצות כל השנה? האגו האנושי כידוע הוא מקור לצרות רבות.

התשובה: רק בפסח התוכנית "משודרת"...
רק בזמן פסח, ובמיוחד בליל הסדר, אנו יכולים לאכול את המצה, לקלוט את "השידור" ולשאוב כוחות חיוביים שישמשו אותנו כל השנה נגד האגו השלילי שלנו.

למעשה, כל ההכנות לפסח נערכות במיוחד לכבוד ליל הסדר.
מי שמנקה את ביתו צריך להרגיש שהוא מנקה את החמץ הפנימי שבתוכו. מי ששורף את החמץ כדאי שירגיש כיצד הוא שורף את "החמץ" האישי שלו.
הקערה של הסדר וכל מרכיביה משמשים למעשה כמו "צלחת לוויין" משוכללת שקולטת את השידור... .
(פרטים נוספים על סדר פסח מומלץ לקרוא באתר האינטרנט של רפאל כהן).

פסח נותן לנו כוחות פנימיים להשתנות לטובה. "פסח" הוא מלשון "דילוג", כלומר אנו מקבלים כוחות שמאפשרים לנו לעשות קפיצת מדרגה, ולדלג על מחסומים ועל קשיים במהירות ולא בהכרח לפי סדר הגיוני, בדיוק כפי שקרה לבני ישראל במצרים.

בליל הסדר כדאי להיות בשמחה, לנהוג בסובלנות ובאהבת הזולת, להימנע מכל עימות או ויכוח. אנו אחראים במידה רבה לגורלנו, ולהתנהגות שלנו ביום הגורלי הזה תהיה השפעה על המשך ימי השנה. בחג הפסח יש לנו הזדמנות לשאוב כוח מיוחד שעוזר לצאת מן המצרים (המייצרים) האישיים שלנו, להגיע לשליטה עצמית ולמשוך לחיינו כוחות של ברכה והצלחה. חג פסח שמח !  רפאל  כהן. www.raphael-cohen.com
 

תאריך עדכון:
22/03/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "ויקרא"
מאת: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה ?
פרשת "ויקרא" היא פרשת השבוע הראשונה בספר "ויקרא". בפרשה יש פירוט מדויק של כל נושא עבודת הקורבנות במשכן. למעשה ספר "ויקרא" כולו עוסק בהקרבת קורבנות, דיני המקדש ובעבודת הכוהנים ולכן ספר ויקרא נקרא גם "תורת כוהנים".

מה אפשר ללמוד מזה היום ?
עבודת הקורבנות נראית היום  "פרימיטיווית", קצת מרתיעה, לא נעימה ומעוררת תהיות, והשאלה היא כיצד עבודת הקורבנות רלוונטית היום?

אנו כבר יודעים כי כל הכתוב בתורה מאד רלוונטי לחיים שלנו כאן ועכשיו, וכי יש להעמיק ולנסות לראות מה מסתתר מאחורי המילים הקדושות והמוצפנות. בשבוע שעבר סיימנו את ספר "שמות". בפרשת "פקודי" קראנו כיצד הסתיימה מלאכת המשכן וכיצד המשכן הוקם בפועל בראש חודש ניסן. עכשיו הגיע הזמן לתפעל את המשכן. הקורבנות שימשו כאמצעי לכפר על חטאים וגם כאמצעי להתקרבות אל הבורא (קרבנות מלשון התקרבות).

הרעיון הפנימי של המשכן הוא הקמת המשכן הפרטי שלנו על ידי עשייה חיובית, ואילו הרעיון הפנימי של הקורבנות הוא המלחמה בשליליות וכפרה על חטאים (קרבנות גם מלשון קרבות, מלחמות) החטאים והיצרים השליליים של האדם הרחיקו אותו מן הברכה האלוקית ויצרו חסימות,הפרעות וריחוק. עבודת הקורבנות יצרה התקרבות מחדש.

חז"ל הסבירו כי התפילות של היום הם התחליף של עבודת הקורבנות בזמן שבית המקדש היה קיים. התפילות שלנו הם סוג של מלחמה וקרב נגד השליליות ולכן החשיבות שלהן רבה בדומה לחשיבות הקורבנות  (גם הקרבה עצמית, מלחמה בתאוות ונתינת צדקה משמשים היום כתחליף לקורבנות).

המשכן הוקם בראש חודש ניסן ושבועיים אח"כ בני ישראל הקריבו את קורבן הפסח. גם היום אנו מתקרבים לחג הפסח, ובגלל שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה, הרי הוא הראש של השנה. הוא הראשון מתוך י"ב חודשי השנה. גם עונת האביב היא הראשונה
(אביב = אב - י"ב. האבא של 12 החודשים) .

לכל התחלה יש חשיבות על המשך התהליך ולכן כל ראש חודש הוא הזרע והפוטנציאל של החודש כולו. 12 הימים של חודש ניסן הם חשובים במיוחד משום שכל יום מייצג חודש שלם, וכל 12 הימים מייצגים את כל 12 החודשים קדימה.

כדאי אפוא להקפיד בזמן הזה על התנהגות חיובית + לחימה בכל ביטוי שלילי פנימי ("הקמת משכן" +"הקרבת קורבנות" אישית), משום שלהתנהגות הזו תהיה השפעה על כל השנה קדימה. כמובן שתמיד ניתן יהיה לשנות ולשפר, אך למה לא להתחיל את השנה החדשה ברגל ימין?  בהצלחה ושבת שלום. 
רפאל כהן .
www.raphael-cohen.com
 

תאריך עדכון:
15/03/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "ויקהל - פקודי"
מאת: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה ?

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשות "ויקהל" + "פקודי" ביחד, והן מסיימות את ספר "שמות". בפרשת "ויקהל" מסופר על התרומות וחומרי הגלם השונים שנתרמו למשכן, ועל מינוי
בצלאל בן אורי, אהליאב בן אחיסמך לעבודה במלאכות המשכן.
בפרשת "פקודי" מובאים כל כלי המשכן אל
משה שמקים בפועל את המשכן .
אחרי הקמת המשכן שוכן ענן הכבוד, המסמל את נוכחותו של הבורא, על המשכן.


מה אפשר ללמוד מזה היום ?


פרשת "ויקהל" נפתחת בכך שמשה הקהיל וכינס את כל עם ישראל.
פרשת "ויקהל" מחברת אותנו בראש ובראשונה לכוח של הקהילה ולכוח של האחדות. בפרשה הקודמת קראנו כיצד עם ישראל עובר את משבר חטא העגל. היו כאלה שחטאו והיו כאלה שלא מחו בעדם, אך עכשיו כולם מתאחדים ונרתמים במאמץ משותף לבנות את המשכן. גם בצלאל (שמגיע ממשפחה עשירה משבט יהודה) וגם אהליאב (שמגיע ממשפחה ענייה משבט דן) עובדים במשותף ובאחדות ללא שום הבדלי מעמדות. 
בפרשת "ויקהל" מתוארת האחדות הרוחנית, ואילו בפרשת "פקודי" מסופר על פרטי הפרטים של ענייני המשכן. כלומר לא מספיק להיות "באחדות רוחנית" אלא צריך לעשות מעשים ולרדת לפרטים ולמעשים הקטנים ביותר. זהו למעשה החיבור בין הרוח לחומר. בין האידיאל לבין העשייה היום יומית. בסופו של דבר רק הפעולות הגשמיות יצליחו לבנות את המשכן.
פרשת "פקודי" היא האחרונה בספר "שמות", וכפי שלכל התחלה יש חשיבות על המשך התהליך, כך בכל סיום ספר מרוכז כל הכוח שהתגלה במהלך הספר כולו.
ספר "שמות" עסק בהתגברות על משברים. בהשתחררות מן "המצרים האישיים",
מן העבדות המנטאלית ובבניית משכן חדש . משברים אמנם קורים, אך השאלה כיצד האדם מתייחס למשבר. האם כחדלון או דווקא בהתגברות, בהתחזקות ובבנייה חדשה.
על ידי ההתגברות, לקיחת הפיקוד ובניית המשכן האישי שלנו, נזכה היום להתחבר לברכה שמברך משה את העם: "וירא משה את כל המלאכה... ויברך אותם משה". 
שבת שלום.  רפאל כהן .
www.raphael-cohen.com

תאריך עדכון:
12/03/2009

 

 

העצמה אישית ופרשת "כי תשא"
מאת: רפאל כהן, מרצה בחשיבה יצירתית ובחוכמת הקבלה.
מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"

מה בפרשה ?
תרומת מחצית השקל + חטא העגל. משה מצטווה לאסוף תרומה בסך מחצית השקל מכל אחד מבני ישראל לצורך הקמת המשכן. חטא העגל:  משה מקבל את לוחות הברית ופונה לרדת מהר סיני, אך בני ישראל פונים אל אהרן הכהן בבקשה: "קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו". משה יורד מן ההר, רואה את העגל ומיד שובר את לוחות הברית.

מה אפשר ללמוד מזה היום ?
בפרשה השבוע באים לידי ביטוי המאבקים, ההשלכות וההבדלים בין הרצונות הגשמיות של הגוף לבין הרצונות הרוחניים של הנשמה. קשה מאד להתגבר על הפיתויים הגשמיים וקשה עוד יותר לשמור על ההישגים הרוחניים לאורך זמן. התאווה והשעבוד לעגל הזהב מייצגים מצבים גם היום, 3400 שנה אחרי עגל הזהב: שעבוד מוגזם לחומר, לכסף, לקריירה, ללחץ חברתי. נטייה לסמוך על תרופות מהירות ועל פתרונות קסם. הישענות והסתמכות עיוורת ומוגזמת על דעתם של רופאים / עורכי דין או "מומחים" שונים. הרצון "לעגל זהב" הוא חלק מן המאבק היום יומי של כל אחד ואחת מאיתנו.

בתחילת הפרשה מסופר כי כל אחד מבני ישראל היה צריך לתרום מחצית השקל "כופר נפש" למשכן. מדוע מחצית השקל ולא שקל שלם?
החצי עשוי לסמל מספר דברים: אנו רואים רק חצי מהתמונה האמיתית, בלי רוחניות אנו רק "מחצית", הצורך בזוגיות מבטא רצון פנימי לחבר "מחציות" שונות. יש עזרה מלמעלה אך אנחנו צריכים לעשות את "החצי שלנו", ולמעשה עלינו לקיים את הברית שנכרתה בין עם ישראל לקב"ה ולאפשר זרימה מאוזנת בין רוחניות לגשמיות. נוסף לכך אנו לא לבד בעולם וכל אחד מאיתנו הוא חלק ממשהו שלם אחד ...
מחצית השקל מבטאת את הכוח העצום של פעולה רוחנית "פשוטה וקטנה"  שבכוחה גם לכפר על חטא העגל וגם לחזק את הקשרים ולהדביק את כל "המחציות" שהוזכרו קודם.

הפרשה השבוע נותנת לנו כוח להילחם בכוחות ההרס שרוצים להתפרץ החוצה ולהקים "עגל זהב". בכוחן של המילים והאותיות השבוע לחבר אותנו לכוח להתמודד עם התאוות הגשמיות, להתגבר עליהן ולהגיע לתכלית: למצב של "כי תשא". כלומר להתגבר על השליליות, לנצח במאבקים ולשאת קדימה בראש מורם את הכוחות הרוחניים הטובים שנמצאים בתוכנו ...  שבת שלום.  רפאל כהן .
www.raphael-cohen.com